עבור תושבי מרכז הארץ החזרה לשגרה מגיעה יחד עם טעם לוואי מריר – החופש שאפשרה שנת הקורונה מן העמידה בפקקים ומחיפושי החנייה האינסופיים נגמר. הסתירה הלוגית הנעוצה בעמידה המייגעת – לנסוע למקום שבו אני מוכר את הזמן והכישרון בעבור תעריף מסוים, ובדרך לכלות זמן השווה ל-25% מזה ועוד בהתווסף עלות הדלק – זה דבר שקשה מאוד לחזור אליו בשלווה.
אבל החזרה של מטרופולין תל אביב לשגרה, שמאכלס 50% ממקומות העבודה בישראל, היא לא בדיוק מה שרבים זכרו מלפני המגיפה. המצב החמיר. הכבישים בגוש דן פקוקים יותר, צפופים יותר וזמן הנסיעה מתארך מיום ליום. העובדים עצבניים, התושבים עצבניים והמשק מפסיד כסף. והרבה. ולא רק הפקקים החמירו – מקומות החניה במרכזי הערים הפכו לבעיה אשר מזמן אינה שמורה רק לתל אביב. ערים נוספות במרכז הארץ, כמו גם ערים גדולות נוספות במטרופולינים של חיפה, ירושלים ובאר שבע – כבר לא עומדות בעומס. אז מה נשתנה?!
כפי שדווח במדור זה לפני מספר חודשים, העבודות על תשתיות התחבורה במטרופולין תל אביב מעלות הילוך, והעבודות על הקמתם של שלושת קווי הרכבת הקלה (האדום, הירוק והסגול) מתחילות לנגוס במרחב הציבורי בצורה משמעותית. העבודות על הקו הסגול כבר סגרו את חלקים בכפר שלם, בשכונת התקווה, ברחוב ארלוזורוב ובקרוב יחלו גם ברחוב בן יהודה בתל אביב. העבודות על הקו הירוק כבר גבו את כיכר הקסטל וכיכר מילאנו וחלקים נרחבים מאבן גבירול שנחסמו לטובת החפירה המיותרת של תוואי הקו הירוק בתת הקרקע. אבל מסתבר שזה ממש לא הכל.