מה היא העיר הראשונה בעולם שעולה לכם בראש כשאתם קוראים את המילה "אופניים"? אני מנחש שחשבתם על אמסטרדם. אם אתם רוכבי אופניים נלהבים או אולי אקטיביסטים לקידום אופניים, יש מצב שחשבתם על קופנהאגן, אוטרכט, או אנטוורפן. ואם סתם טיילתם באירופה בשנים האחרונות אולי עלו לכם לראש גם פריז, ברצלונה, וינה, ברלין, או אפילו לונדון. כל הערים הנ"ל הן דוגמאות מצוינות לערי אופניים, ולכל הערים בארץ, כולל לתל אביב, יש המון מה ללמוד מהן. אבל בטור הזה אתמקד בעיר פחות בולטת בנוף האופניים – סביליה.

אין המון דברים משותפים בין סביליה לתל אביב. לא הגודל, לא הגיאוגרפיה, לא ההיסטוריה, ולא אמצעי התחבורה הציבורית שלה. מה שכן, כמו תל אביב, המטרופולין של סביליה מורכב בעיקר מערים פרבריות שמהן יוצאים מאות אלפי אנשים בכל יום עם מכוניותיהם למרכז העיר, וסותמים אותה לגמרי. ב-2003 מפלגות השמאל זכו במספיק מושבים במועצת העיר, והכניסו להסכם הקואליציוני שלהן סעיף הנוגע לפיתוח נתיבי אופניים בעיר. אבל, דברים שרואים מכאן לא רואים משם, ובמשך שלוש השנים הראשונות של הקואליציה החדשה נבנו באופן ספוראדי רק כמה נתיבי אופניים בודדים בפינות שונות של העיר.