יודגש שמדובר בנתונים שהמשטרה סירבה לחשוף בעבר – גם בדיונים בכנסת על יעילות מצלמות המהירות של "פרויקט א3" – והם נמסרו רק לבקשת התנועה לחופש המידע. לדברי מנכ"לית התנועה, עו"ד רחל אדרי, "המענה המפורט מראה שוב את איכות המידע שיש למשטרה, וכמה חשוב שהיא תפרסמו באופן יזום. רק על בסיסו ניתן לקיים דיון מהותי במדיניות האכיפה בתחום התנועה, ובתחומים אחרים כמו פשיעה. אנו מקווים שבקרוב מידע רב ככל הניתן יהיה זמין לאזרחים בלחיצת כפתור וביוזמת המשטרה".

המידע שסופק אינו מלא. המשטרה מסרה רק מידע על מספר הדוחות שהמצלמות הפיקו, וגובה הקנס שהניב כל אחד מהם. חלק מהעבירות – אלפים – הן כאלו שהגדרת הקנס שלהן היא "הזמנה לדין", כלומר עבירה חמורה שכפופה לקנס גבוה, שלא ניתן לפרטו משום שהוא נתון לשיקול דעת בית המשפט, אף שייתכן מצב בו נאשם מערער על הקנס והעבירה.

כך, הנתונים על גובה הקנסות שהניבו המצלמות עשויים להיות גבוהים בהרבה משום שאינם כוללים את הסכומים שהכניסו עברייני מהירות "כבדים", בהנחה שהורשעו, כפי שלרוב קורה. במשטרה גם סירבו למסור מידע על מיקומי המצלמות שמפיקות הכי הרבה דוחות – אולי מחשש שהנתונים הללו יוצלבו עם נתוני הכבישים המסוכנים, ויתברר שאין הרבה קשר בין קניסת נהגים לבטיחות בדרכים.

קישור לכתבה המקורית