אגמון גונן קבעה בפסק הדין כי מאז הגשת התובענה היצוגית בשנת 2016 התייתר ההליך, שכן במסגרת הליכים משפטיים אחרים נקבע פיצוי כספי לתושבים שקיבל את חותמת בית המשפט העליון. על כן, החלק המשמעותי בפסק הדין הוא הקביעה וההכרה כי לתושבי גבעת עמל נגרם עוול על ידי מוסדות המדינה – רשות מקרקעי ישראל ועיריית תל אביב.

"היום בחלוף 72 שנה מאותה הבטחה שנתן ראש ממשלת ישראל בשנת 1949, כשמעולם לא הוסדר מעמם של התושבים בגבעת עמל, נכתבת החלטה זו, אקורד סיום לפינויה של השכונה", קבעה אגמון גונן בפסק הדין. " 72 שנים בהן הוסדרו ונבנו השכונות הסמוכות – שכונת בבלי ופארק צמרת, ואילו תושבי גבעת עמל על אף מאבקים שנמשכו עשרות בשנים ושלל הבטחות שחזרו וקיבלו, פונו בסופו של יום בלא שמעמדם הוסדר".

התובענה הייצוגית, שהוגשה באמצעות עוה"ד משה קריף וגולן קאשי, היתה ייחודית מאחר שלא הוגשה על בסיס צרכני, אלא על בסיס עוול חברתי וכלכלי. בתובענה נטען כי המדינה הפרה את התחייבויותיה כלפי התושבים ששוכנו זמנית בגבעת עמל בתקופת מלחמת העצמאות, למתן דיור קבע. המשפחות שפונו מדרום תל אביב במלחמת העצמאות יושבו בבתיהם של ערבים שברחו או גורשו מהכפר ג'מוסין – כיום שכונת בבלי. נקודת הפתיחה בבקשה היא התחייבות של ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון, מנובמבר 1949 להסדרת בעיית המגורים, בה נאמר כי "כל אלה שהתיישבו בג'מוסין או במקומות אחרים באופן זמני בהסכמת המוסדות המוסמכים יוכלו להישאר במקום הקבוע".

המשך לכתבה המקורית