רשויות מקומיות רבות עוצרות בתקופה האחרונה פרויקטים של התחדשות עירונית, עקב מחסור בתקציבים הנדרשים לטובת חידוש ותוספת התשתיות הנדרשות נוכח הגידול הצפוי באוכלוסייה.

כשראשי ערים מדברים על תשתיות שהמדינה חייבת לממן, או לפחות להשתתף בשיעור ניכר מעלויותיהן, הם מתכוונים בעיקר לתחום החינוך — גני ילדים ובתי ספר. בדרך כלל, המדינה מכירה בחובתה לממן את רוב ההשקעה במוסדות החינוך, ועיקר התלונות הן על עיכובים בהגעת התקציב ועל העול המוטל על העיריות בשל כך כשהן נדרשות להכשיר את מוסדות החינוך לפעילות, בעוד המימון מהמדינה מבושש להגיע. מקרים אלה התרבו על רקע אי־העברת תקציב מדינה מאז 2018 וההתבססות על תקציב המשכי.

העבודות נעצרו בצו מניעה זמני של בית משפט המחוזי, לאחר עתירת התושבים המתגוררים לאורך הציר שבו אמור הכביש להיסלל לצד הקו הסגול של הרכבת הקלה. לטענתם הכביש יפגע באיכות חייהם ונסלל בניגוד להבטחות שניתנו להם. הם טוענים כי הכביש היה אמור להיות משוקע בעומק 12 מטר מתחת לפני הקרקע, אבל בפועל הוא ישוקע בעומק של שישה מטרים. הסיבה לשינוי בתוכנית היא מערכת ניקוז (״מובל״), שהוקמה בציר על ידי עיריית רמת גן בניגוד לתוכניות המאושרות.